תערוכות

בשנת 1971 נפתחה תערוכת רטרוספקטיבה לשמואל בונה במוזיאון חיפה לאמנות. כעת, חמישים שנה לאחר תערוכה זו, מוזיאון מאנה כץ זוכה להציג את מפעלו האמנותי העשיר עם מיטב יצירותיו.

במונח פְּרֵקָרִיאַט (Precariat) משתלבות המיליםProletariat (מעמד הפועלים) ו־Precarious (בלתי יציב או רעוע). זהו "המעמד הפגיע", אשר בשונה ממעמד העובדים הישן מאופיין בקבלת שכר נמוך, בהיעדר הגנה של איגוד מקצועי ובעבודה תחת חוזים זמניים. הפגיעוּת של האדם העובד, שיעורי האבטלה הבלתי נתפסים והעלייה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה המצויה במצב של "קרבת העוני" הם מסימני ההיכר של תקופתנו. מצב זה של ארעיוּת או רעיעוּת (precarity), של אי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי שנוצר בישראל בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, עומד במרכזה של תערוכה זו.

סיפורו של הגולם הופיע בפולקלור היהודי במשך דורות רבים ותיאר יציר בוץ שהופחו בו חיים באמצעות מילים סודיות. מעשה זה נע על הגבול הדק שבין קדושה לטומאה, בין מעשה חכמים למעשה כשפים. האגדה על יציר כפיו של האדם ביטאה את השאיפה לכוח, לשליטה ולנוחוּת. שאיפות אלו נותרו מנת חלקו של האדם עד עצם היום הזה. למעשה הגלמים בחיינו התרבו: הבוץ הפך לסיליקון, ואילו מילות הסתר הפכו לקודים בידי מתכנתים. הגולם לבש דמות של מחשב, טלפון חכם או רובוט.

מאנה-כץ נמנה עם האמנים היהודים הבולטים באסכולת פריז במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא הגיע ממזרח אירופה והתיישב בפריז כרבים מעמיתיו האמנים היהודים.בתערוכה זו בחרנו להתמקד בהיבט החושני, הארוטי, היצרי, לעתים הפרוע ואף הנהנתני המתגלה ביצירתו של מאנה-כץ.

מוזיאון מאנה-כץ מתכבד להזמינך לפתיחת התערוכה
חנה אורלוף: פיסול פמיניסטי בישראל
מוצ"ש, 24.6.2017, ל' סיוון, 20:00

תערוכה ממבחר עבודותיה של חנה אורלוף (1968-1888), שבעבודותיה הקדימה לבשר גישה אמנותית אישית ופורצת דרך לגוף הנשי. לצד עבודותיה של חנה אורלוף מוצגות אמניות עכשוויות, המבקשות לבחון גבולות מקובלים בתיאורים של גוף האישה בזיקה למרחב הקולקטיבי.

סופ"ש ב- 20 שקלים במוזיאון מאנה-כץ: בימים חמישי, שישי ושבת כרטיס הכניסה לתערוכת "לבן על לבן: ממלביץ' ועד היום" יעמוד על 20 שקלים בלבד.
ההטבה הינה חד פעמית, לכרטיס כניסה אחד בלבד, ותקפה לאותו יום. המבצע בתוקף עד נעילת התערוכה.

מאז הכרזתו של המשורר האיטלקי פיליפו מרינטי על הקמת התנועה הפוטוריסטית בשנת 1909, הואצה התקדמותו של המודרניזם המערב-אירופי לעבר מהפכה רוחנית וחברתית.

החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ציירים ישראלים רבים יצאו למסעות לימוד בפריז, בירת האמנות של אותה התקופה.

השינוי במעמדם של היהודים באירופה במהלך המאה ה-19 הביא להופעת ציירים יהודים שהוכשרו באקדמיות ובתי הספר לציור. סגנון הציור הריאליסטי שרווח, לצד העניין האתנוגרפי-האירופי בבני לאומים שונים, עודדו יצירתו של ציור ז'אנר, שהציג את חייהם של היהודים.