בגנו של הגולם

סיפורו של הגולם הופיע בפולקלור היהודי במשך דורות רבים ותיאר יציר בוץ שהופחו בו חיים באמצעות מילים סודיות. מעשה זה נע על הגבול הדק שבין קדושה לטומאה, בין מעשה חכמים למעשה כשפים. האגדה על יציר כפיו של האדם ביטאה את השאיפה לכוח, לשליטה ולנוחוּת. שאיפות אלו נותרו מנת חלקו של האדם עד עצם היום הזה. למעשה הגלמים בחיינו התרבו: הבוץ הפך לסיליקון, ואילו מילות הסתר הפכו לקודים בידי מתכנתים. הגולם לבש דמות של מחשב, טלפון חכם או רובוט.

הגולם מתקיים תמיד לצד האנושות. הוא נושם ללא חמצן, חושב ללא דעת ואין לו נשמה. כיום הגלמים־המחשבים כה רבים עד שקשה לדמיין את חיינו בלעדיהם: הם מארגנים את חיינו, מאגדים מידע ודואגים שדבר לא יישכח – אפילו בעל כורחנו. הם כה משולבים בקיומנו עד שנדמה כי משהו מהותי בנו השתנה באופן בלתי הפיך. 

תערוכה זו מזמינה את הצופים לשוטט בגנו של הגולם – כבבואה של האנושוּת, הממוקמת מעברה השני של המראה. זוהי בבואה מעוותת, עשויה דימויים שנוצרו במוחו של האדם המבקש לשלוט בחייו ולהתעלות מעל מגבלותיו הפיזיות והאנושיות. העבודות בתערוכה מתייחסות לעולם הדיגיטלי, הממוחשב, כמקור השראה. הדיגיטציה היא החומר שממנו עשויה יצירתם של האמנים המשתתפים בתערוכה – צעירים וותיקים כאחד. כל חדר תצוגה מאגד שלב נוסף במסע האנושי בתוך גנו של הגולם־המחשב. הוא משקף נקודות מבט שונות ביחסיו של האדם עם יציר כפיו.

החלל הראשון, המשמש נקודת מוצא לתערוכה, מייצג את האופן שבו הגולם־המחשב מתבונן על העולם שבחוץ ומבין אותו.      תמונת עולמו הפנימית היא מעין חיקוי לעולם הממשי ומצביעה על האופן שבו מנגנוניו הדיגיטליים מכפיפים את תפיסת האדם. שני החללים הצדדיים מתייחסים לאופן שבו האדם מבטא את כמיהותיו האנושיות, הגשמיות והרוחניות, באמצעות השאיפה להיות ריבון על הגולם־המחשב, המשמש לו עבד. החדר הימני משקף את הכמיהה הגופנית לחום, ואילו החדר השמאלי מבטא חיפוש אחר משמעות באמצעות שאלות פילוסופיות ורוחניות. החדר האחרון מייצג את קפיצת המדרגה שמתרחשת עם התמזגות העולם הדיגיטלי והאנושי, כאשר האנושות מתנתקת מכבליה בעולם הפיזי. המחשב, שמתמזג עם האדם, מאבד מזרותו. מה צופן העתיד כאשר הגולם ייתן מענה לכל המגבלות של האנושוּת?

האם משמעות הכלאה זו שהאנושות לנצח תקועה בעבר האחר של המראה העשוי דימויים וירטואליים, בגנו של הגולם? או שמא דווקא בוויתור על מאבקי הכוחות ההדדיים יכולה להיווצר אנושות חדשה, חופשייה יותר? המבקרים בתערוכה מוזמנים להתבונן בעבודות דרך השאלה: היכן הגולם־המחשב נגמר והאנושי מתחיל?

האמנים המשתתפים:

מור אפגין, רומי ארדן, אורי גרשוני, כרמי דרור, טד וויטקר, איה זמיר, ענבר חגאי, נוי חיימוביץ', שרון פדידה, יואל פלד, יעל פרנק, דינה קלברמן, דניאלה תקבה

לאתר התערוכה לחץ כאן