"עם אובד"

שבת, 25.07.20, 10:00

ראשון, 07.02.21

אוצרת:

סבטלנה ריינגולד

לפרטים נוספים:

04-6030800

שתפו

במונח פְּרֵקָרִיאַט (Precariat) משתלבות המיליםProletariat  (מעמד הפועלים) ו־Precarious (בלתי יציב או רעוע). זהו "המעמד הפגיע", אשר בשונה ממעמד העובדים הישן מאופיין בקבלת שכר נמוך, בהיעדר הגנה של איגוד מקצועי ובעבודה תחת חוזים זמניים. הפגיעוּת של האדם העובד, שיעורי האבטלה הבלתי נתפסים והעלייה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה המצויה במצב של "קרבת העוני" הם מסימני ההיכר של תקופתנו. מצב זה של ארעיוּת או רעיעוּת (precarity), של אי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי שנוצר בישראל בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, עומד במרכזה של תערוכה זו.

התערוכה מצביעה על הקשרים בין עולם העבודה הישראלי לזה הגלובלי ושמה דגש על חיפה, עיר הפועלים של ישראל. המצב המיוחד של העיר – המאופיינת עדיין בעבודה תעשייתית מאורגנת ומיוצגת, אך סובלת מהפיחוּת במעמד העובד בעידן הקפיטליזם המאוחר – משמש נקודת מוצא לדיון המוצג בתערוכה. לצד עבודות עכשוויות, התערוכה מציעה התייחסויות מוקדמות יותר לנושא העבודה מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. כך היא מסמנת מהלך מהחומרי אל הלא־חומרי, מהייצוג אל חוסר הייצוג, ומצביעה על ההיררכיות שונות של חוסר נראוּת. העבודות מתחקות אחר ההתגלגלות ההיסטורית של הארעיות/הרעיעות החברתית ומציגות את מופעיה השונים ואת תגובות הנגד אליה.

בחלל המרכזי מוצגים תצריבים של קתה קולוויץ, שנוצרו סביב מפנה המאה העשרים. הם מתארים בסגנון אקספרסיבי מרידות חברתיות היסטוריות, נותנים ביטוי לסבלם של פועלים קשי יום ומשקפים זיקה לסוציאליזם ולפציפיזם. לצידם מוצגים הדפסים של ג'ורג' גרוס – אמן "האובייקטיביות החדשה" שצמחה בגרמניה בשנות העשרים – המתארים את הבורגנות הנצלנית, מעמד הפועלים המדוכא ובני המעמד הרעוע של שולי החברה. הבחירה במדיום ההדפס, על הקווים החד־משמעיים הקשוחים שלו, משקפת את שאיפתם של אמנים אלה לשקף בבהירות את הסדר החברתי ולאתגר אותו.

רוח זו נושבת גם בעבודות ההדפס של אמני הריאליזם החברתי, שהתקבצו בחיפה בשנות החמישים בתקופת משטר הצנע. משה גת, גרשון קניספל ונפתלי בזם השתמשו במדיום ההדפס כדי לייצג את החיים על פרטיהם הפרוזאיים, הזניחים והמכוערים, את כל המעמדות, כולל הנמוכים ביותר, ואת הנסיבות הסביבתיות־חומריות של חייהם.

לצד זאת, מוצגות יצירות מתכת, המתייחסות למגמת פיסול הברזל שהחלה באמנות הישראלית בשנות החמישים. הפסלים המופשטים חושפים קרביים, משתחררים מכוח הכובד ומשליכים אותנו למצב הארעיות/הרעיעות. עבודותיהם של יחיאל שמי ויצחק דנציגר בנויות מלוחות קרועים ומרותכים, היוצרים ניגודים צורניים דרמטיים. חומר הגלם של שמי לעיתים אף נלקח מגרוטאות של אוניות מנמל חיפה. פסלי קוצי הברזל של אברהם רפאל, ששייך לדור ההמשך של שמי ודנציגר, מתאפיינים גם הם במתח שבין ה"אוויר" ובין כוח הכבידה.

אובדן היציבות של ימינו מודגש בתערוכה בייצוג הלא חומרי של מדיום הווידיאו. במופע של "רעיעוּת מרצון" כריס ברדן יוצא נגד הפרודוקטיביות כעיקרון האידיאולוגי המארגן של הקפיטליזם באמצעות פעולה חתרנית ופשוטה כשהאמן הולך לישון. לוסיאנה קפלון מציגה פעילויות חתרניות של מהגרי עבודה המאוגדים בגילדה מרקסיסטית פיקטיבית, המשמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד עבורם, כמהגרי עבודה המשתייכים אל "המעמד הפגיע" וחסר הזכויות.

הצגתה של התערוכה במוזיאון מאנה­­‏־כץ מעניקה לה הקשר חשוב ומעניין. האמן מאנה־כץ נודע בעיסוקו בגורלם של היהודים בעידנים של חוסר יציבות וטלטלות וברצונו להעניק משמעות למבחן שבפניו עמד העם. תקופה זו, שבה הגורל של כולנו לוט בערפל, מעמידה את הסוגיות שעימן התמודד האמן באור חדש ואקטואלי. 

 

האמנים המשתתפים: משה גת, נפתלי בזם, כריס ברדן, אליסה ג'יארדינה פאפה, ג'ורג' גרוס, יעקב דורצ'ין, יצחק דנציגר, דורון סלומונס, יעקב פינס, גיולה צילצר, קתה קולביץ, גרשון קניספל, לוסיאנה קפלון, אברהם רפאל, פרנסיס רייכנטל, יחיאל שמי

 

 הכניסה לתערוכה ללא תשלום במהלך חודש אוגוסט

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה