ידיעות לעיתונות

תערוכה קבוצתית חדשה במוזיאון מאנה כץ:

עם אובד

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

פתיחה: 25 ביולי 2020

משה גת, נפתלי בזם, כריס ברדן, אליסה ג'יארדינה פאפה, ג'ורג' גרוס, יצחק דנציגר, דורון סולומונס, יעקב פינס, גיולה צילצר, קתה קולביץ, גרשון קניספל, לוסיאנה קפלון, אברהם רפאל, פרנסיס רייכנטל, יחיאל שמי

פגיעותו של האדם העובד, שיעורי האבטלה הבלתי נתפסים והעלייה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה המצויה במצב של "קרבת העוני" – מאפיינים אלו של המציאות העכשווית ניצבים ברקע של תערוכה זו. המצב של ארעיוּת, של אי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי בעקבות המשבר הנוכחי מיוצג במגוון עבודות פיסול, הדפס ווידיאו.

בתערוכה הקבוצתית החדשה "עם אובד" יוצגו עבודות עכשוויות לצד התייחסויות מוקדמות לנושא העבודה מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. העבודות מתחקות אחר ההתגלגלות ההיסטורית של ארעיות/הרעיעות החברתית ומציגות את מופעיה השונים ואת תגובות הנגד אליה. בנוסף, התערוכה מצביעה על הקשרים בין עולם העבודה הישראלי לזה הגלובלי ושמה דגש על פיחות מעמד העובד בעידן הקפיטליסטי המאוחר.

בחלל המרכזי מוצגים תצריבים של קתה קולוויץ, שנוצרו סביב מפנה המאה העשרים. הם מתארים בסגנון אקספרסיבי מרידות חברתיות היסטוריות, נותנים ביטוי לסבלם של פועלים קשי יום ומשקפים זיקה לסוציאליזם ולפציפיזם. לצידם מוצגים הדפסים של ג'ורג' גרוס – אמן "האובייקטיביות החדשה" שצמחה בגרמניה בשנות העשרים – המתארים את הבורגנות הנצלנית, מעמד הפועלים המדוכא ובני המעמד הרעוע של שולי החברה. הבחירה במדיום ההדפס, על הקווים החד־משמעיים הקשוחים שלו, משקפת את שאיפתם של אמנים אלה לשקף בבהירות את הסדר החברתי ולאתגר אותו.

רוח זו נושבת גם בעבודות ההדפס של אמני הריאליזם החברתי, שהתקבצו בחיפה בשנות החמישים בתקופת משטר הצנע. משה גת, גרשון קניספל ונפתלי בזם השתמשו במדיום ההדפס כדי לייצג את החיים על פרטיהם הפרוזאיים, הזניחים והמכוערים, את כל המעמדות, כולל הנמוכים ביותר, ואת הנסיבות הסביבתיות־חומריות של חייהם.

לצד זאת, מוצגות יצירות מתכת, המתייחסות למגמת פיסול הברזל שהחלה באמנות הישראלית בשנות החמישים. הפסלים המופשטים חושפים קרביים, משתחררים מכוח הכובד ומשליכים אותנו למצב הארעיות/הרעיעות. עבודותיהם של יחיאל שמי ויצחק דנציגר בנויות מלוחות קרועים ומרותכים, היוצרים ניגודים צורניים דרמטיים. חומר הגלם של שמי לעיתים אף נלקח מגרוטאות של אוניות מנמל חיפה. פסלי קוצי הברזל של אברהם רפאל, ששייך לדור ההמשך של שמי ודנציגר, מתאפיינים גם הם במתח שבין ה"אוויר" ובין כוח הכבידה.

אובדן היציבות של ימינו מודגש בתערוכה בייצוג הלא חומרי של מדיום הווידיאו. במופע של "רעיעוּת מרצון" כריס ברדן יוצא נגד הפרודוקטיביות כעיקרון האידיאולוגי המארגן של הקפיטליזם באמצעות פעולה חתרנית ופשוטה כשהאמן הולך לישון. לוסיאנה קפלון מציגה פעילויות חתרניות של מהגרי עבודה המאוגדים בגילדה מרקסיסטית פיקטיבית, המשמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד עבורם, כמהגרי עבודה המשתייכים אל "המעמד הפגיע" וחסר הזכויות.

הצגתה של התערוכה במוזיאון מאנה­­‏־כץ מעניקה לה הקשר חשוב ומעניין. האמן מאנה־כץ נודע בעיסוקו בגורלם של היהודים בעידנים של חוסר יציבות וטלטלות וברצונו להעניק משמעות למבחן שבפניו עמד העם. תקופה זו, שבה הגורל של כולנו לוט בערפל, מעמידה את הסוגיות שעימן התמודד האמן באור חדש ואקטואלי.