מאנה כץ: זיכרון יהודי

מאנה-כץ נמנה עם האמנים היהודים מאסכולת פריז. הוא מן הבולטים בהם, במחצית הראשונה של המאה העשרים. כרבים מהאמנים שהגיעו לפריז השתלב מאנה-כץ באמנות המודרנית, ועסק בנושאים טיפוסיים לציור המודרני: נוף, טבע דומם, תפנים, דיוקן והווי. אולם, לב יצירתו של מאנה-כץ שמור לחוויית החיים היהודים, שהיא גם הנושא המרכזי בתערוכה.

בציוריו של מאנה-כץ, משנות ה-20 של המאה שעברה ועד למותו ב-1962, מופיעים ברציפות ובעקביות נופי העיירה היהודית ודמויותיה. הוא עוסק בפולחן היהודי - בתפילה, בקריאה ובלימוד תורה, מצייר תלמידי ישיבה, רב שקוע בהגות, נשיאת ספר התורה, חג שמחת תורה, ריקוד ושירה של חסידים, טקסי חתונה יהודית וכליזמרים מנגנים. מאנה-כץ פונה למקורות, לספר בראשית ולסיפורי האבות, ומצייר נושאים מכוננים במיתוס העברי-יהודי. ההוויה היהודית בציוריו אינה חיי החולין, אלא תורה ותפילה, התמסרות והתעלות דתית. הדמויות בציוריו מגלמות את רוח היהדות המסורתית, יוצרות מעין דיוקן קולקטיבי, אב טיפוס של היהדות האורתודוקסית והחסידית.

מסוף שנות ה-30, במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, עוסק מאנה-כץ בנושאים המבטאים את תחושותיו לנוכח הסכנה הקיומית המתרגשת על יהודי אירופה, מול אימת השואה. כאמן שגדל בחברה היהודית המסורתית, שנמחתה בתקופת המלחמה, הוא חש צורך עז לטפל בנושא. מאנה-כץ מתאר את קורבנות הזוועה הנאצית, אך גם את גבורת הלוחמים היהודים, ייאוש ואימת מוות לצד התפילה והתקווה שמחזקים את רוח המורדים. בד בבד הוא מתאר באופטימיות ובשמחת החיים האופייניים לו את רוח העבריות המתחדשת בארץ ישראל.

בציוריו יישם מאנה-כץ את מאפייני האקספרסיוניזם - סגנון באמנות של ראשית המאה ה-20, השואף להדגשה רגשית באמצעות עיוותים של צבע, צורה וחלל. האקספרסיוניזם, שנקשר עם חוויית החיים היהודיים, ניכר בציוריו של מאנה-כץ, בביטוי הרגשי ובהעצמת הרכיבים הציוריים מוליכי הרגש.

מאנה-כץ הוא אמן מעורה ומעורב - אמן החיים היהודיים. הוא עוסק ביהדותו ומכריז: "אני צייר יהודי ואני גאה לשאת בתואר זה". יהדותו נוכחת, גלויה ובולטת, בלי שמץ מבוכה או התנצלות, ומהווה מקור לחיוניותו האמנותית.

כל העבודות בתערוכה מאוסף מוזיאון מאנה-כץ.