תערוכות

התנ"ך היווה מקור השראה לאמנים רבים בכל התקופות, אולם נדמה כי אף לא אחד מהם הקדיש כה רבות מיצירותיו לנושאי התנ"ך, כפי שעשה זאת מארק שאגאל.

בתערוכה "החגיגה: עבודות פיסול של יוסל ברגנר" מציג האמן פסלי ברונזה של הדמויות המוכרות והאהובות מציוריו, שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולם הדימויים של התרבות הישראלית: נגנים, ליצנים אוחזי מסיכות ותפוחים, דמויות רכובות על סוסי עץ, ועוד. כל אלו נמצאות בתערוכה, המהווה "חגיגה" פיסולית של כל שנות פועלו ויצירתו של ברגנר.

מחצית הראשונה של המאה העשרים הפכה פריז למרכז הגדול ביותר של אמנים יהודים, תופעה ראשונה מסוגה בתולדות האמנות הקרויה גם "אסכולת פריז היהודית". מאנה-כץ היה אחד הבולטים מבין אמני האסכולה.

פעלו האספני של מאנה-כץ נקשר לרוח של שינוי תרבותי שהחל להיווצר בסוף המאה התשע-עשרה, בעת שביהדות אירופה התהוותה מגמה הולכת וגוברת של איסוף מוזיאלי של פרטי יודאיקה. פרויקט מודרניסטי זה ליקט מדגם רחב של חפצים ותשמישי קדושה, מסוגים שונים, כחלק משאיפה ליצור תרבות יהודית חדשה.

מאנה-כץ נמנה עם האמנים היהודים מאסכולת פריז. הוא מן הבולטים בהם, במחצית הראשונה של המאה העשרים. כרבים מהאמנים שהגיעו לפריז השתלב מאנה-כץ באמנות המודרנית, ועסק בנושאים טיפוסיים לציור המודרני: נוף, טבע דומם, תפנים, דיוקן והווי.אולם, לב יצירתו של מאנה-כץ שמור לחוויית החיים היהודים, שהיא גם הנושא המרכזי בתערוכה.